לעמוד הבית

אלרגיה לאבק

.

מובאת כאן עדות של אדם אשר סבל במשך 40 שנה ממה שהוא חשב שהיתה אלרגיה לאבק. עדות זו פורסמה באנגלית באתר של ד"ר קרוליין מרקולין מקנדה, תלמידתו של ד"ר האמר. הכותרת של העדות היא גם קישור למקור באנגלית. בהמשך העדות יש גם הסבר של ד"ר מרקולין על התופעה, בראיה של הרפואה החדשה.

...................................................................................................................................

26.10.2008

"סבלתי מאלרגיה נוראית לאבק במשך 40 שנה"

.

במשך 40 שנה סבלתי מאלרגיה נוראית לאבק. זה לפחות מה שחשבתי, כי תמיד הייתי צריך להקפיד שהבית יהיה נקי, ובעיקר ללא אבק.

בכל פעם שהיתה ראיה, ולו הקטנה ביותר, להימצאות אבק, או שרידים עדינים ביותר של אבקה כלשהי בחדר, הייתי מתעטש ללא הרף במשך כ-3 שעות ו"מושך באף" באופן קבוע כי האף שלי היה תמיד נוזל.

לאחר שהיכרתי את הרפואה החדשה, התחלתי לשאול את עצמי מדוע הייתי מתעטש ומושך את האף באופן קבוע, מתי כל זה החל ומה היו ה"tracks" (טריגרים) שהפעילו כל הזמן את המצב הזה (ה"אלרגיה").

לאחר שעברתי לא מזמן לבית חדש שלא היה עדיין גמור לגמרי, האלרגיה שלי ממש נסקה, מה שהצביע על כך שעליתי על "track"! ובכן, המשכתי לחשוב חזק על הסיבה האפשרית.

הגמול למאמצי הגיע ע"י זיכרון פתאומי שהיה לי על כך שנפגעתי 3 פעמים בראשי מסלעים, בזמן ששיחקתי עם חברי בהריסות ברלין. זה היה האזור היחידי בו יכלו ילדי העיר לשחק ב-1955. המקום היה כמובן מלא אבק, כי קירות הבתים ההרוסים היו עדיין מתמוטטים, וענני אבק היו מתפרצים. בתוך כל הלכלוך הזה נפגעתי בשוגג 3 פעמים בראשי ע"י סלעים. הייתי צריך ללכת לרופא, ובכל פעם האבחון היה - זעזוע מוח.

ברגע שנזכרתי במאורעות ההם, העיטוש והנזילה מהאף פסקו - ולא חזרו עד לרגע זה! בינתים הייתי אפילו במוסך מאובק ביותר. עבד שם משייף שיש שהיה חותך את לוחות השיש כבר 30 שנה, אך מעולם לא ניקה את המוסך אפילו פעם אחת. טאטאתי החוצה את כל האבק, וענני האבק פשוט התעופפו. עבדתי ממש בתוך ערפל של אבק! אולם, לא התעטשתי ולא משכתי באף אפילו פעם אחת, וכך גם במשך כל תקופת הבניה, לא אחריה ולא בכל השבועות שבאו לאחר מכן.

קלאוס-דיטר ד. (גרמניה)

....................................................

הסבר מאת ד"ר קרוליין מרקולין:

הקונפליקט הביולוגי (DHS) שקשור לממברנות של האף הוא "קונפליקט של סירחון" (לדוגמא: "זהו מצב מסריח!") או "קונפליקט של ריח" במובן של אי יכולת ל"הריח" - לרחרח - סכנה מיידית או איום; במקרה שכאן: סלעים המתעופפים לעבר הראש.
בשלב האקטיבי של הקונפליקט, יש אובדן רקמות היוצר כיבים בממברנות של האף, כדי להרחיב את המעברים באף, כך שניתן יהיה לזהות (לרחרח) טוב יותר את הסכנה.
בשלב הריפוי משוקם האזור עם הכיבים, בתהליך המלווה בנפיחות שגורמת לאף מלא. סימפטומים אופייניים אחרים הם אף נוזל, נזלת ועיטוש, שמטרתם לעזור לגוף להיפטר משאריות תהליך השיקום (סימפטומים של התקררות רגילה).

כאשר קורה ה-DHS, המיינד קולט את כל המרכיבים שנחשבים כחשובים בהקשר לקונפליקט, ובמקרה זה האבק התקבע כ-track. המשמעות הביולוגית של tracks היא לשמש כאותות אזהרה האומרים "היזהר! בפעם האחרונה שהיית בסביבת אבק היית בסכנה!" כך, בכל פעם שהמוח מבחין ב"אבק", מופעלת במהירות התוכנית הביולוגית המיוחדת ובעלת משמעות (SBS) הקשורה לקונפליקט ספציפי זה, עם הופעה מיידית של עיטוש ונזלת. מה שמתייחסים אליו בד"כ כ"אלרגיה", או כ"תגובה אלרגית" הם למעשה tracks שנצרבו ברגע ההלם של הקונפליקט.

הצעד הראשון לשבור את מעגל ה-track הוא לזהות את הקונפליקט המקורי. עם המודעות לכך שאבק אינו מהווה יותר סכנה (לחברנו, האבק בהריסות ברלין, בזמן הנוכחי, כבר איננו מדאיג), הפסייכי יכול עכשיו למחוק "אבק" (ה"אזהרה") מזכרונו, וה"אלרגיה" נעלמת מייד - וזה אחרי 40 שנה!

.

הערה: הדיאגנוזה של "אלרגיה לאבק" יכולה לגרום ל-track חדש הקשור לאבק, שגורם לאדם שאיננו מודע לכך, מצב של אלרגיה כרונית. עם הידע של ה-GNM, אדם הסובל מ"אלרגיות" נמצא בעמדה המאפשרת לו להשלים את הריפוי אחת ולתמיד.