לעמוד הבית

מחלות עור - למה ואיך

מחלות העור הן הדוגמא הטובה ביותר להתייחסות הרפואה למחלות - נכון שבד"כ לא מתים מזה, אז בואו ונשמור את המטופל במצבי רמיסיה (נסיגה) זמניים באמצעות תרופות, קרמים והקרנות למיניהם שיתנו לחולה "איכות חיים" ולחברות התרופות - רמת חיים....

.

אז מה כאן בעצם הבעיות ? - אני מזהה שתיים כאלה לפחות :

.

1. המטופל תלוי ביומיום שלו בתכשירים ואם מסיבה כלשהיא, הן לא יהיו בהישג יד, התופעות יחמירו באופן ניכר.

2. התכשירים והטיפולים יכולים בעצם "לדחוף" את המחלה מהפריפריה (עור) אל האיברים הפנימיים ואז נצטרך להתמודד עם בעיה חמורה הרבה יותר - לדוגמא, בפסוריאזיס זה יכול לגרום לדלקת פרקים, מחלה קשה בהרבה יותר ממחלת המקור !!

.

ההתייחסות של ה GNM למחלות העור למיניהן, כאלה שפוגעים בשכבת האפידרמיס, היא הגיונית ונובעת מהתפישה הכללית של ה-GNM - למחלה קדמה טראומה, כנראה בתחום הרגשי, של פרידה (מאדם, בעל חיים, חפץ אהוב וכו') סכנת פרידה (שוב מגורמים דומים) או הרצון העז להפרד ממשהו שגורם לנו אי-נוחות, בחילה או דחייה - בד"כ, חלק העור הפגוע מתייחס למהות הטראומה (למשל, אם לאשה יש טראומה מזה שמישהו לא רצוי נישק אותה, הפגיעה תהיה קרוב לוודאי על השפתיים - הרפס, חררה וכו').

.

כזכור, בעת קורות הטראומה, הגוף "שולף מהמגירה" תוכנית ביולוגית דו-שלבית שמטרתה לחזק את העור ולהכינו להתקפות נוספות מאותו הסוג.

.

בשלב הראשון של התוכנית הביולוגית,הוא השלב האקטיבי, ברקמה שנקראת "עור" ושייכת לשכבת הנבט העוברית אנדודרם  (ראה מאמר באתר) , נוצרים כיבים מיקרוסקופיים המתבטאים כלפי חוץ בנימול ו/או אדמומית באזור הפגוע.

.

בשלב השני, שהוא שלב הריפוי, הגוף יוזם גידול תאים מהיר (תחשבו על הכנת גבס לסתימת חורים בקיר) הממלאים את הכיבים ומשאירים "עודף" של תאים המתבטאים כלפי חוץ בפצעים, חררה, הרפס וכו - עודף זה מפורק בד"כ ע"י מיקרואורגניזמים מתקדמים כגון וירוסים, ויוצרים פצע פתוח ומוגלתי, כמו בהרפס השפתיים למשל.

.

כל בר-דעת שקורא את הנ"ל ישאל עצמו את השאלה המתבקשת - אם אכן זהו התהליך והמופעים החיצוניים (חררה, הרפס, קשקשת וכו) מבשרים את תחילת סוף הריפוי, האם ייתכן שאם נשאיר את המחלות הנ"ל "לנפשן" העור יתרפא לחלוטין ?

.

השאלה מצויינת והתשובה פחות - אכן, יש סיכוי מסוים שהמחלה תיעלם מעצמה - הבעיה היא מניעת הופעתה מחדש.

.

כאן נכנס מושג ה"טריגר" המוכר לנו מהמאמר על ה-GNM - יש אפשרות, יותר מסבירה, שמשהו מהטראומה המקורית, שניתקל בו ביומיום, יחזיר אותה, לרוב מבלי שנהיה מודעים לכך !! - במצב הזה כל התוכנית הביולוגית תחזור על עצמה שוב ושוב ונמצא עצמנו במה שנקרא "ריפוי תלוי" או מחלה כרונית - כאלה הן הסבוריאה, הרוזצ'יה, הדרמטיטיס, הפסוריאזיס ועוד.

.

פסוריאזיס אמרתי ? - נכון, זו מחלת עור קשה המצייתת לכללים הנ"ל אבל בכ"ז יש בה שוני, היות והיא קונסטלציה (צירוף) של שתיים או יותר טראומות מאותו הסוג, שהתרחשו אחת אחרי השנייה ונמצאות בחלקים שונים של התכנית הביולוגית - חלקן בשלב האקטיבי וחלקן בשלב הריפוי, לכן ההתעסקות עם הפסוריאזיס קשה יותר, אך לא בלתי אפשרית !!

.

לכן עצתי, לא להשלים עם ה"גורל המר" ההופך את מחלת העור לחלק מחיינו אלא לחפש פתרונות אחרים - כזה הוא ה-GNM.